<h1>ארחות חיים דין שמטת כספים סימן א'</h1>
<h2>דף לו.</h2>
שמטת כספים בזמן הזה מדרבנן. ואם רצה הלוה לפרוע המלוה וידע שעברה סוף שנת השמטה והלוהו קודם השמטה צריך שיאמר משמט אני ואם אמר לו אעפ"כ יקבל ממנו. ואמרינן בירושלמי דיכול לומר בשפה רפה משמט אני והיד פשוטה לקבל וזהו שאמר בפרק השולח ותלי ליה עד דאמר הכי אבל בהקפת שכר שכיר אין צ"ל משמט אני וגם רשאי לתבעו.
<h2>דף לז.</h2>
ואין שביעית משמטת אלא בסופה ומשמטת חוב אע"פ שיש בו אחריות אבל מסר שטרותיו [לב"ד] במסירה או כתב פרוסבל (או) [אינו] משמט. וזהו [גופו של] פרוסבל מוסר אני לכם פלוני [ופלוני] דיינין כל חוב שיש לי אצל פלוני שאתבענו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים. ואין כותבין פרוסבל אלא על הקרקעות ואם אין לו קרקע המלוה מזכה לו בתוך שדהו דמלוה כל שהוא. וכמה כל שהוא קלח של כרוב. ואם אין קרקע לשניהם למלוה וללוה וערב יש לו קרקע או למי שחייב ללוה יש לו קרקע כותבין פרוסבל. ואין כותבין פרוסבל אלא (לב"ד) [בב"ד] הגדול של אותו הדור. ואין יתומים צריכים פרוסבל. ונאמן אדם לומר פרוסבל היה לי ונאבד בלא שבועה כלל. והמלוה על המשכון אינו משמט אפי' משכנו בשעת הלואתו. ושמטה לפי מנהג בני ארץ ישראל היתה בשנת י"ז לפרט לפר"ש ולפר"ת היתה בשנת (י"א) [ר"ח] לפרט וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל.
